עמיתמית שלי

יותר משלוש שנים עברו מאז אותו ערב של ספטמבר, כשנפגשנו בלי לדעת לאן זה הולך...

ומאז כמה דברים עברנו ביחד. ימים טובים וימים פחות, רגעים של צחוק ורגעים של דמעות.

טיסות לפריז ולרומא, סמטאות בתאילנד, שקיעות ביוון, ואפילו את לרנקה שרדנו.

אני מסתכל עלייך רוקדת ורואה את כל מה שאת, את התשוקה, את הנחישות, את הרצון להגיע. ואני מאמין בך, גם כשקשה, גם כשיש ימים שמרגישים רחוקים מהחלום. את תגיעי. אני יודע את זה.

אז היום, כשסוף סוף השגת אותי בגיל לחצי שנה הקרובה 😉

תני לי להגיד לך את מה שאני לא תמיד אומר מספיק:

אני אוהב אותך.

אני אוהב את מה שאת, אני אוהב את מה שאנחנו ביחד, אני אוהב את מה שעוד יהיה לנו.

מאחל לנו עוד המון דרך משותפת. בית משלנו, חלומות שיתגשמו, והמשך של מה שהתחלנו באותו ערב ספטמבר.